השבוע סוף סוף קיבלתי את האזרחות הרומנית שלי. אבל זה לא היה כל כך קל.....

הכול התחיל לפני 4 שנים בחודש מאי 2012 שהחלטתי להחזיר לעצמי את האזרחות הרומנית שהורי היו חייבים לוותר עליה בשנת 1970 כשעלו ארצה. הדבר הראשון שהייתי צריכה זה להשיג את תעודת הלידה הרומנית שלי מבוקרשט העיר בה נולדתי. מכיוון שדודי היה חלק מהזמן שם, ביקשתי ממנו שיביא לי את תעודת הלידה. כמובן שעל מנת שדודי ילך במקומי לרשויות המקומיות הייתי צריכה לספק לו ייפוי כוח חתום ע"י נוטריון רומני שדאג שיהיה עליו "אפוסטיל" – אישור בין לאומי למקוריותו של מסמך.

זה היה החלק הכי קל בכל הסיפור אך מה שדודי התמודד על מנת להשיג את תעודת הלידה שלי הוא הרבה יותר קשה ומייגע. דודי בן ה-76 נאלץ ללכת בין משרדי הרישום האוכלוסין הפזורים בכל העיר. בכל משרד כזה יושבים "פקידומטים" שתפקידם העיקרי הוא הפקדות בלבד. על מנת לעודד אותם לעשות את עבודתם המשרדית דודי היה צריך להפקיד סכומים מכובדים בכל אחד ואחד ממשרדי הרישום. זה כמובן בא לעודד גם את כלכלת רומניה.

כשהגיעה התעודה הנשגבה אלי לישראל שמחתי. התיישבתי ליד המחשב וחיפשתי את רשימת המסמכים שאני צריכה על מנת לקבל את האזרחות שלי בחזרה. באותו הרגע לא חשבתי שהתהליך שאני מתחילה באותו יום ימשך 4 שנים. אם היו אומרים לי לפני 4 שנים שאני אהיה מוכנה לעבור את כל הבירוקרטיה הזאת ואני עדיין אמשיך לא משנה מה, הייתי בטח עונה ש"אין מצב בעולם".

אבל מסתבר שעברתי תהליך מאד מוזר ככל שהתבגרתי והחיים שלי התקצרו הפתיל שלי התארך ובנוסף לא היה אלטרנטיבה אחרת שיכולה לחסוך ממני את אשר עברתי – לא מצאתי שום קיצור דרך.

בין המסמכים שאני הייתי צריכה זה היה הכתובה שלי, תעודת הנישואין וכמובן תעודת הגירושין. אך מה? ברגע שמתגרשים הרבנים לוקחים לך את הכתובה ובתמורה הם נותנים לך את תעודת הגירושין. על מנת להשיג את העתק הכתובה התנדבה אמי בת ה-80 ללכת לרבנות בת ים שם התחתנתי. לאחר המתנה של כחודשיים זכיתי לקבל עותק של הכתובה הנכספת. עם הכתובה הייתי צריכה לנסוע לירושלים למשרד הדתות על מנת לקבל עותק של תעודת הנישואין ותעודת גירושין.

לקחתי יום חופש ונסעתי לירושלים שם הייתי צריכה ללכת לשני בניינים שונים הנמצאים משני צדי אותו רחוב. בצד ימין מטפלים בנישואין ובצד שמואל מטפלים בגירושין. כששאלתי את אחת הפקידות למה זה בשני בניינים שונים קיבלתי מבט מקפיא שאומר איך בכלל אני יכולה לחשוב על קיצור עבודה כזה.

כל מסמך כזה צריך להעביר לנוטריון רומני שיתרגם אותו – עוד כסף עבור כל נייר מתורגם ואחרי זה להגיע שוב לירושלים – למשרד החוץ שם דואגים לשים "אפוסטיל" על מסמכים כמו אלה.

בין כל המסמכים השונים הייתי צריכה להביא אישור מהמשטרה שאין לי תיק פלילי. שם לא הייתי צריכה להמתין זמן רב אבל התעודה מגיעה ישירות לקונסוליה המבקשת אחרי שבועיים. אחרי שבועיים נאלצתי להגיע לקונסוליה הרומנית על מנת לקבל את התעודה ולצאת למשא תרגום ואישור מחדש. כמובן שהייתי צריכה להגיש בקשה דומה ממשטרת רומניה שאין לי תיק פלילי עד גיל 10 שעזבתי את המדינה.

כל מסמך כזה דורש לחכות בתור בקונסוליה שעות ארוכות. כל בקשה דורשת תשלום מס. בכל ביקור בקונסוליה שאלתי זה עצמי למה אני עושה את זה? למה אני צריכה לסבול את כל הבירוקרטיה הזאות? התשובה הייתה מאד פשוטה. את רוצה אזרחות אירופאית ואת לא מפסיקה את התהליך באמצע, כמה זמן שלא ייקח.

אחרי שאספתי את כל המסמכים הדרושים, המתורגמים, החתומים הלכתי עם שמחה בלב ושילמתי 1750 ₪. אמרו לי שתוך שנה אני מקבלת תשובה הביתה. בחודש אוגוסט לפני שנה קיבלתי מסמך שבו היה רשום שחסר להם את תעודת היושר שלי ממשטרת ישראל ושאם בתוך 30 יום אני לא שולחת להם, כל התהליך שעברתי עד כה הולך לטמיון. כמובן שהשגתי את  המסמך הנדרש למרות שידעתי ששלחתי אותו כבר בפעם הקודמת וזאת במהירות האפשרית.

לפני 4 חודשים קיבלתי מכתב שבו נאמר לי שאני זכאית לקבל את האזרחות שלי בחזרה אחרי שאשבע למדינה ושאלך לקונסוליה הרומנית לקבוע תור.

לפני חודשים הלכתי להישבע אמונים לעם ולמדינה. כולם הוזמנו לשעה 14:00. היה עלינו רק הדרכון הישראלי. את התיקים ואת הסלולריים הינו צריכים להשאיר אצל השומר. הקונסול יצא אלינו בשעה 14:30 ודאג שהשומר יסדר אותנו בשלשות. אסור היה לדבר וכולם היו במתח כי לאף אחד לא נאמר במדויק מה צריך לעשות. כל המלווים שהגיעו עם הנשבעים היו צריכים לצאת. כבר 3 ימים שלמדתי את השבועה בעל פה. עמדתי שם ותרגמתי לישראלים אחרים שעמדו שם מה הקונסול אומר ברומנית. השומר העיר לי כמה פעמים "עדינה תפסיקי לדבר". סוף סוף קראו בשמי הלכתי לקונסול וקראתי את השבועה. פלא פלאים הקונסול בירך אותי ואפילו לחץ לי יד.

אני מתחילה עכשיו בתהליך קבלת הדרכון הרומני.

לא לאבד סבלנות ההמשך יבוא....