כל חיי אני מכירה את עצמי כ"פריקית" של הפרטים הקטנים. אומרים שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים. במקרה שלי, אלוהים וכל המלאכים שלו נמצאים בפרטים הקטנים ואין כמו חג פורים כדי להוכיח שבכל מה שקשור לזה, אני מטורפת עם קבלות.

כל שנה במשך 12 שנים תפרתי תחפושות לבנות שלי. למה לא קניתי? כי בעיני כל התחפושות אז היו עשויות סטן בצבעים שונים ולא היו מספיק מושקעות לספק פרפקציוניסטית כמוני.

השנה הייתה  1994 אני בת 35, ריקי בת 11 וגל בת 6. לגל יש לי את התחפושת של ריקי מגיל 6 – ליידי. ריקי ואני מציצות בחוברות של תחפושות -  באותה תקופה לא היה אופנתי לחפש בגוגל ולקבל על המקום, עשרות תמונות. היא אהבה את אחת התחפושות – התחפושת של שנות ה-20 וכך בחרנו תחפושת לאותה שנה. התחפושת בחוברת הייתה מבד תחרה שחורה שמתחת לתחרה מציצים “פרנג’ים” באותו הצבע.

אני כהרגלי, חודשיים לפני פורים, מתחילה עם ההכנות,  נוסעת לדרום תל אביב למתפרה של חמי ז"ל. לפני שאני מחפשת בחנויות בדים אני הולכת קודם כל לחמי ז"ל כי ידעתי שהוא מאד העריך את זה שאם אפשר למצוא אצלו בדים למה שאלך להוציא סתם כסף. החנות שלו הייתה מלאה בכל מיני בדים. חמי ז"ל מקבל אותי כמו תמיד מוכן ומזומן לעזור לכלה המטורפת והאהובה שלו. שאל אותי איזה סוג בד אני צריכה וכשאמרתי לו תחרה התחיל להוציא את כל בדי התחרה שהיו לו במתפרה באותו הזמן – והיה שם מבחר עצום. בין כל התחרות, פתאום צץ לה תחרה בצבע ורוד אפרסק. המח שלי עבד במהירות וכבר ראיתי בדמיוני איך תיראה התחפושת הגמורה. אך כאן לא נגמר הסיפור כי אני צריכה לשמלה גם “פרנג’ים” באותו הצבע כמו התחרה. מטורפת זאת מילה עדינה בשבילי, כי אם אני שמה לי מטרה אז אני חייבת לרדת לפרטים הקנטים ביותר. הייתי צריכה לחפש “פרנג’ים” בצבע ורוד אפרסק. חרשתי את כל רחוב נחלת בנימין לאורכו ורוחבו בחיפוש אחרי “פרנג’ים” בצבע ורוד אפרסק. ה”פרנג’ים” היחידים שהיה בכל החניות היו בצבע לבן או שחור.

בסופו של דבר הגעתי למסקנה שאם אני צריכה “פרנג’ים” בצבע ורוד אפרסק אני צריכה לצבוע בעצמי. נכנסתי לחנות צבעים וקניתי צבע ורוד אפרסק לבדים.

הגעתי הביתה, לקחתי סיר גדול, זה בפני עצמו משהו לא טריוויאלי. הכנסתי את ה”פרנג’ים” הלבנים והתחלתי לערבב אותם עם הצבע שקניתי עד שהפכו לגוון המדויק של התחרה – ורוד אפרסק. אני לא זוכרת במדויק את התגובה של הסובבים אותי באותה תקופה, אבל אני חושבת שכבר הספיקו להכיר את השטויות שלי והסתפקו רק בלהרים גבה.

אחרי שייבשתי אותם, התחלתי לתפור את התחפושת של שנות ה-20 כפי שדמיינתי לי שצריכה להיראות – מושלמת. הוספתי לזה את שרשרות הפנינים שהיו לי בבית, עגילים ורודים, נעלים לבנות, סרט ורוד עם נוצה לבנה, פומית ארוכה שמחזיקה סיגריה, כפפות תחרה ולסיום מעיל פרווה לבן שהיה לי באותה תקופה.

בבוקר של פורים הפריטים היו מונחים אחד ליד השני, ממתינים לריקי שתתלבש ותצא לבית הספר. כשראו את ריקי בתחפושת שנות ה-20, אף על פי שהיא נראתה מדהים, אף אחד לא דמיין כמה עבודה כרוכה בהכנתה ולי ממש לא שינה כי נהניתי מכל רגע של התהליך....